חוק החוזים הוא מסמך שמטרתו העיקרית היא להגדיר מהם חוזים, כיצד יש לבנות אותם, כיצד ליצור סדר בדיני חוזים ולדאוג כשנחתם חוזה בין שני צדדים או יותר – יישמרו חוקי ההגינות והאמינות בין הקבוצות, המוגדרות בדרך-כלל כמציע הנכס או השירות, אל מול הניצע – המתעניין בהצעה.
החוק נחקק לראשונה בין השנים 1970 ל- 1973, כאשר הוא מחולק לשני מסמכים: חוק החוזים המלא וחוק החוזים – תרופות בשל הפרת חוזה, שנחקק כחוק המשלים את חוק החוזים ומאגד את כלל דיני החוזים תחת מטרייה אחת.
ההנחיות והכללים העיקריים המעוגנים בדיני החוזים:
אופן ההתנהגות וההתנהלות כצדדים השותפים לחוזה אחד
חוק החוזים מתייחס בראש ובראשונה לאתיקה ולשוויוניות של הקבוצות החותמות על החוזה: הוא מדגיש כי טרם חתימת החוזה או הבעת עניין אינטנסיבי מצד הקונה או המוכר, לדוגמא, כל אחד מהצדדים תמיד יכול לחזור בו מהצעותיו, וכי כאשר הצעה מסוימת עברה את תאריך התפוגה שלה, איש אינו יכול לבוא בטענות למציע – כל עוד הוא יידע את הצדדים האחרים בדבר תאריך הפקיעה או מצא ניצע אחר מבעוד מועד. מה שכן, במידה והמציע בעד, תמיד ניתן לנסות ולנסח הצעה חדשה – שאינה מבוססת על ההצעה הקודמת בהכרח.
ועם זאת, כמו בכל חוק חוזים איכותי, גם כאן ישנן מספר הסתייגויות ויוצאי דופן: במידה ומדובר במצב שבו הניצע, הקונה או השוכר, לדוגמא, מביע התלהבות והסכמה ורבלית כלפי הנכס – המציע כבר לא יוכל לבטל את הצעתו; מהרגע שהלהיב את מציע השירות או הנכס, יהיה עליו לעמוד בהבטחתו.
באותו אופן, במידה והמציע העיד כי הצעתו תמיד תעמוד בעינה וכי הוא איננו חוזר בו באופן ורבלי או בתוכן המודעה, מחובתו לקיים אותה מהרגע שבו נמסרה לניצע.
בכדי לשמר את שני צדדי המגרש שווים, כל עוד הניצע לא הודיע ורבלית או בכתב כי הוא מעוניין בהצעה – הוא תמיד יכול לחזור בו.
בנוסף, במקרה של מכר, השכרה או מתן שירות, מהרגע שבו המציע מביע מחיר מסוים, תנאים מסוימים ומתחייב ליתרונות מסוימים – גם הוא איננו יכול לחזור בו מההצעה. בזכות זאת, חברות הפלאפונים אינן יכולות להעלות לנו את מחירי השירות כאוות נפשם ובאותה נשימה, בעלי השכירות שלנו אינם יכולים להעלות את השכירות במהלך אכיפתו של חוזה קיים, אלא רק לאחריו. בכדי לשמור על תנאים טובים, מומלץ לחתום על חוזים שמותאמים למספר שנים, במידת האפשר.
במידה ו"לא עלינו" אחד מצדדי החוזה נפטר או מוכר כפסול-דין (אדם שאינו ראוי לחתימת החוזה), הצד השני יכול להוציא נגדו צו שמצהיר על קבלה של הנכסים בחזרה או פירוק ההתקשרות.
עת קיום החוזה
כיום, רוב האנשים בעולם מוצאים את עצמם חותמים על אינספור חוזים במהלך חייהם: חוזי התקשרות ושותפות, חוזי קנייה ומכירה, חוזי השכרה, חוזי סודיות, חוזי קבלנות, חוזי ביטוח, חוזי מדיניות ואף חוזים שאיש מאיתנו לא קורא, אך כולנו חותמים עליהם – באמצעות האינטרנט.
רוב הפעמים, מוגדר יום מסוים שממנו ואילך – החוקים והכללים המצוינים בחוזה יהיו חייבים להיאכף על ידי שני הצדדים. אי-הסכמה על סעיפים מסוימים או אי-קיום של החוזה עשויים לגרור קשיים בהמשך התהליך, להביא לפירוק של שותפויות ולגניזה של חוזים.
יום החתימה על החוזה איננו בהכרח מעיד כי זהו היום הראשון, שבו יהיו שני הצדדים מחויבים לאכוף את החוזה. לעיתים קרובות הדבר כלל אינו אפשרי, שכן הקמה של מבנה או מיזוג של חברות, לדוגמא, מצריכים זמן רב להתכונן כיאות לביצוע התהליך.
בכדי לאפשר לכל הצדדים החתומים על החוזה להתכונן לאכיפתו, בדרך-כלל ייקבע תאריך ספציפי, שיעיד כי מעתה ואילך כל הקבוצות אכן מחויבות לקיים את החוזה במלואו. אי-אכיפה של החוזה בזמן זה, בהכרח תגרור תביעה או פירוק שלו.
חוק החוזים מתייחס למצב שבו לא הוגדר תאריך מסוים, המעיד כי מעתה ואילך יש להיצמד לדיני החוזה. כאשר לא נקבע תאריך כזה, חוק החוזים ממליץ להיצמד לקיום החוזה לאחר "זמן סביר". מהו זמן סביר? האמת שהוא לא הוגדר, אך יש להניח כי מדובר ב- 60 יום לכל היותר, לאחר חתימת החוזה, כל עוד הדבר מתקבל על ידי כל הצדדים החתומים.
על המציע להתייחס בשוויוניות ובהגינות כלפי כל ניצע שפונה אליו
בכדי להבטיח כי כללי ההגינות נשמרים, חוק החוזים מדגיש כי כל מי שפונה אל המציע בנוגע להצעתו, הוא אדם כמוהו ועליו להקשיב לו, לבחון את טיבו ולשקול אם כדאי לו לחתום עמו על חוזה מחייב.
באפשרות המציע, לדרוש מהניצע מסמכים, ערבונות וכתבי התחייבות נוספים, שיסייעו לו לנטוע בניצע ביטחון ואמונה כי יקיים את הצד שלו בעסקה.
במידה והניצע אכן מספק למציע את כל הצרכים שלו ועונה על כל הדרישות שלו – הוא חייב לשקול אותו להצעה שלו, בייחוד כאשר היא פונה אל הקהל הרחב ומפורסמת בפלטפורמות פומביות כמו הטלוויזיה, האינטרנט והעיתונים.
לאחר תאריך הפקיעה – ההצעה הקודמת נגנזת כלא הייתה מעולם
לכל הצעה מסוימת בעולם ישנו תאריך תפוגה: מבצע, הצעת עבודה, הצעת מכר, מתן שירות מוזל ועוד – כולם ניתנים לשינוי בכל עת, כל עוד החברה או המציע הפרטי דואגים ליידע את הניצעים מראש כלומר: להעיד כי הפרויקט, המבצע או ההצעה עומדים לפניות במהלך 40 הימים הקרובים, לדוגמא.
ישנם מקרים שבהם שום ניצע לא מצליח למצוא את עמק השווה ולפתע, זמן ההצעה בא והולך והמציע עדיין נותר בידיים ריקות. במצבים מעין אלו, קיימת האפשרות להאריך את משך ההצעה, כל עוד הוא דואג לעשות זאת מבעוד מועד. ועם זאת, במידה ותאריך ההצעה עבר ללא תיקון – ההצעה נגנזת כלא הייתה מעולם ומאבדת מחוקיותה.
כמובן שכאשר ברגע שנטרקת הצעה חדשה, ניתן לייצר אחת אחרת: היא יכולה להיות זהה להצעה הקודמת או משתלמת יותר עבור הניצע או המציע. מרגע הפרסום, ההצעה הופכת לקבילה כמו קודמתה; אין המציע יכול לשוב ולבצע שינויים בהצעה.
מחויבות לתום לב
חוק החוזים שם דגש על החשיבות של ההתנהגות היפה והמכבדת, במהלך הליכי החתימה של חוזה מחייב.
טרם החוזה, חוק החוזים מפציר בכל צדדי החוזה לנהוג בהגינות ובנעימת הליכות. במידה ואחד הצדדים מרגיש כי האחר אינו נוהג בתום לב, הוא יוכל לדרוש פיצויים עקב הנזק, הפיזי או הנפשי, שנגרם לו כתוצאה מניהול המשא ומתן ו/או מהליכי הניסוח של החוזה. הוא יוכל לדרוש את הפיצויים הללו בפני בית המשפט, להעמיד את הצד השני בבית המשפט ואכן לקבל את הפיצויים, בכמות הניתנת לשיקול דעתו של השופט.
חוק החוזים אף מצהיר כי כאשר קיימת כפייה לחתימת החוזה או כאשר החוזה נכרת רק למראית עין בלבד וניתן להוכיח זאת – החוזה נחשב כבטל ומבוטל וניתן לעתור לבית המשפט בנושא.
לאחר חתימת החוזה, חוסר תום לב מתבטא בהפרת תנאי החוזה, בהתנהגות מבישה ובפגיעה באיכות ההצעה שהובטחה עבור הצד השני. במצבים מעין אלו, על אחד הצדדים לעתור לבית המשפט ולפתור את הנושא באופן חוקי.
חוק החוזים הוא חיוני ומשמעותי להליכי המשפט כיום: הוא מתייחס למבנה החוזה, ליחס שעל שני צדדי החוזה לקבל, בכדי שיחושו כי סעיפי החוזה אכן מתקיימים באופן הדדי, ביחס שניתן כלפי צדדים שלישיים בחוזה ואף כלפי נושים. במידה ואתם שוקלים לחתום חוזה שעשוי לשנות את חייכם באופן מהותי – מומלץ לעיין במלוא המסמך בשיקול דעת וביסודיות – הכירו את מלוא הזכויות שלכם.
כל התוכן המצוי במסמך זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לו כהגדרתו בחוק ואינו מתיימר להוות ייעוץ כזה.
*** לכל יעוץ פנו עוד היום לעורך הדין אלישע גרינפלד ***